אם תשאלו אותי, כל אחת משלושת הפעמים שעבדתי בעגלות בקניונים בארה"ב היתה הפעם האחרונה, והנה אני שבה לי לארץ מהפעם השלישית (וכרגיל האחרונה) של עבודה בעגלות בחו"ל. כל מי שמכיר אותי, בוודאי יודע שהמרחק ביני ובין אשת מכירות הוא כמעט אינסופי, ועדיין הצלחתי בדרך כלשהיא לחזור בכל פעם מ- עבודה בארה"ב עם סכום יפהפה בכיסיי אשר גרם לי בסופו של דבר, בדרך זו או אחרת, לחזור שוב.
הפעם הראשונה שלי בעבודה בעגלות
לעבודה בארה"ב הגעתי בפעם הראשונה ממש במקרה. אני בכלל תכננתי לכבוש את ניו יורק. לאחר שבועיים בהם שהיתי בניו-יורק הגדולה (והיקרה), כשהכסף עזב את כיסיי במהירות יוצאת דופן ועוד לא מצאתי את העבודה המיוחלת מבין העבודות הקיימות בחו"ל, קיבלתי טלפון מחברתי שעבדה בעגלות בקניונים שבאזור בוסטון, שהציעה לי להצטרף לשורותיה של החברה בה היא עבדה ואולי גם לעשות קצת כסף. לא היה לי מושג מה זה אומר ובמה זה כרוך, אבל מאחר ולא נשאר לי כמעט כסף ועדיין לא מצאתי את עצמי בניו יורק החלטתי ללכת על זה. למחרת כבר הייתי על אוטובוס לבוסטון, ותוך יומיים מצאתי את עצמי על עגלה בקניון מהודר וגדול. יחסית, באופן מפתיע אני חייבת לציין, לקח לי מעט זמן להתרגל לכל הנושא של עבודה בחו"ל. מכרנו צעצועים לילדים, מוצר חביב ביותר שמושך לא מעט תשומת לב מהעוברים ושבים בקניון. הגעתי באמצע חודש נובמבר כך שהזמן שנותר לי עד ל"כריסמס" היה בדיוק חודש וחצי, מה שאומר שהמכירות היו בעלייה מתמדת מאז שהגעתי ונהיו קלות יותר מיום ליום. זאת התקופה שבה האמריקאים המשוגעים מתחילים את טירוף הקניות שלהם וקל מאוד להתחבר איתם - נראה שהם חושבים רק על לקנות ולקנות (ועוד ועוד אם אפשר).
תנאי העבודה בעגלות
שעות העבודה בארה"ב לקראת הכריסמס (מה שאומר יותר שעות בדרך כלל) במקום בו אני הייתי הם בערך משעה 10:00 עד השעה 21:00, כשבדצמבר השעות מתארכות ומגיעות אפילו עד השעה 23:00.לעיתים מתחילים לעבוד גם בסביבות השעה 08:00בבוקר - אכן צדק הבחור שאמר "צריך לעבוד בשביל הכסף". חוץ מהעבודה - יש יום חופש אחד בשבוע שכל אחד מנצל בצורה אחרת. קניות, טיולים, בילויים, מנוחה (אני באופן אישי הייתי מומחית בנושא ומקדישה זמן רב לשינה, כביסה וחוסר מעש ככל האפשר). הכסף שווה כל רגע, אבל כן, העבודה קשה וכמובן שלצד הכסף הרב יש גם ימים של תסכול, תחרותיות ועייפות. מצד שני ישנן חוויות חדשות כל יום, הרבה צחוקים (בייחוד כשלומדים לדבר ולצחוק עם הלקוחות) וכמו שציינתי, השורה התחתונה והחשובה ביותר - כסף. המשכורות נעות בין 1000 ל 3000 דולר בשבוע – סכומים אסטרונומים ביחס לעבודות השונות בארץ. ברור שהסכום גם תלוי הרבה בעובד עצמו, בכמות ההשקעה ובמקום בו עובדים. יש קניונים טובים יותר וטובים פחות אבל בסופו של דבר בפעם הזאת כולנו יצאנו מורווחים. קיבלנו משכורות פעם בשבועיים, הכל במזומן כמובן. גרנו בעיירה קטנה ממש כמו בסרטים. ארבעה אנשים בדירה וחוץ מהעובדה שהחימום לפעמים לא עבד ובכריסמס יכול להיות קרררררר, הייתה אווירה של כיף. ישנו הווי שמתפתח בין העובדים וסה"כ כולנו היינו עם אותה המטרה, כולם בגילאים דומים, גרים לבד בדירה משלנו וצוחקים המון (בעיקר על האמריקאים). באופן כללי, כמה שזה נשמע מוזר, ארה"ב היא כמעט בדיוק כמו שראיתם בכל סרט הוליוודי ממוצע- כל הבנות בלונדיניות וכל הבנים שריריים. בעינינו תמיד היתה תחושה שהאמריקאים חיים בבועה משלהם וכמו שציינתי, שעות רבות עסקנו בלרדת עליהם ולפעמים גם לגדף (בעיקר אם יש לקוח מעצבן). אבל בסה"כ, האמריקאים הם אנשים טובים שבאים לקנות, ואתה המוכר החביב שעובד מולם. חשוב לי להגיד גם שככל שמתקרבים לכריסמס כך גם חיי החברה הולכים ומתמעטים. בימים המטורפים של הכריסמס בילינו בעיקר בעבודה, בקניון ובדירה (פרט לימי החופש כמובן). בחודש של ה"כריסמס" כולם מרוכזים בעבודה ואין יותר מידי זמן פנוי, אבל ככה גם חוסכים כמעט כל דולר וכמובן שבחודש הזה – יש הרבה מאוד דולרים!!
ושוב ... פעם שנייה של עבודה בעגלות
מפה לשם טסו להם כמעט חודשיים ואני חזרתי ארצה עם הרבה כסף ועם המחשבה בראשי שהינה - חוויתי חוויה של "פעם בחיים". אך בחודש ספטמבר, שנה אחרי, שוב מצאתי את עצמי באותו הסרט. נגמר לי הכסף וזו הרי הדרך המהירה ביותר שאני מכירה לחסוך, לחסוך הרבה, ועוד בדולרים. הכרתי כבר את העבודה בחו"ל ומה שכרוך בה אז מה יותר פשוט מזה? נסעתי לארה"ב ולאחר חודש עם קצת ביש מזל, במהלכו עברתי חברה ועיר, הגעתי ל"פלינט" - עיר בארה"ב הממוקמת באיזור שיקגו. תפאורה דומה, אנשים דומים, אותו הקור של הכריסמס, ההווי של העובדים בדירה (עכשיו כבר נחשבתי בעיני השאר לוותיקה עם ניסיון - איזה כבוד...), כל הקניונים, החנויות והאמריקאים- נראים בעיני די דומים לפעם הקודמת. שוב, גם הפעם היו גם רגעים קשים, הרבה שעות של עבודה ועייפות גדולה שהולכת ומצטברת לקראת הכריסמס, יחד עם צחוקים רבים על האמריקאים שנדמה שעכשיו, הצחוקים רק גברו עם השנה שחלפה. עדיין היו איתי אנשים טובים (למרות שבפעם הראשונה אני חושבת שהחיבור היה אפילו יותר טוב), ימי החופש בהם נחתי לי בעצלתיים וכמובן הרבה מאוד כסף. בסוף תקופתי השנייה יצאתי כמובן עם סכום כסף גדול עוד יותר מהשנה הראשונה, ושוב אמרתי לעצמי – "חוויה של פעם בחיים". נו טוב חשבתי... אולי פעמיים.
פעם שלישית גלידה !
והנה חלפו להן שלוש שנים נוספות (כן, אני כבר בת 26...) ושוב מצאתי את עצמי מרוששת - עדיין לא מוצאת מספיק כסף בארץ הקודש, כסף שהייתי צריכה לשם יציאה לטיול ארוך אחרון בעולם לפני הכניסה למרוץ החיים בארץ, ובהחלטה של רגע, החלטתי שוב לנסות את מזלי ולנסוע למצוא עבודה בארה"ב הרחוקה. מצאתי מספר טלפון של חברה באתר ולמזלי, למרות שהפעם נזכרתי יחסית ברגע האחרון, היו עוד חברות שהזדקקו לאנשים. נסעתי בזמן מאוד גבולי לעבודה בעגלות- ממש לפני הכריסמס, בסוף נובמבר. אגב, לדעתי כדאי להגיע הרבה לפני הכריסמס, בחודש ספטמבר - כך שיש מספיק זמן ללמוד ולהתרגל לעבודה. הפעם הגעתי לאיזור קליבלנד באוהיו. המוצר שעסקתי במכירתו הפעם היה כריות חימום למיקרוגל, מוצר מוצלח לכל הדעות, אבל מאוד שונה מצעצועים. יותר זמן עם כל לקוח, יותר השקעה וכתוצאה מזה גם יותר כסף אבל מן הסתם גם יותר תיסכולים (לדוגמא לקוח שאחרי התלבטות רבה החליט לזנוח את רעיון הקנייה), וגם בפעם הזאת הייתי צריכה להיות יותר אסרטיבית בנושא הגישה ללקוחות עם המוצר, דבר שהיה לי קשה בהתחלה, אבל לאט לאט למדתי איך עושים גם את זה וראיתי שהשד לא נורא בכלל ולהיפך – ההכנסות רק עולות. שוב - אותו סיפור דומה, אותן שעות, אותם אמריקאים ושוב, אותו הכסף בדולרים מרשרשים. בנוסף למדתי עוד קצת על דרכי מכירה, על עצמי בתור מוכרת, למדתי לזהות מיד את הלקוח ובסופו של דבר הזמן טס והנה בלי ששמתי לב אני שוב בארץ הקודש וכל הזמן הזה שביליתי שם נראה כמו חלום רחוק ממני מאוד והגעגועים לארה"ב מתחילים לחזור.
חשוב לדעת לפני שנוסעים לעבודה בעגלות בחו"ל
אני רוצה להדגיש לכל מי ששוקל ללכת לעבוד בחו"ל, שיידע מראש שהוא הולך לעבודה קשה, ושיהיה מוכן בעיקר לכך שכל ההתחלות קשות (תנו לעצמכם שבוע-שבועיים אם צריך) - זאת לא סתם אימרה. צריך להיות מוכנים לזה מראש ובמידה ויהיה יותר קל משחשבתם, תמיד זה טוב. אם עובדים כמו שצריך וגם יודעים לצחוק על הכל מסביבך- יוצאים עם המון המון כסף שבארץ אפשר רק לחלום עליו ואני יכולה להעיד באופן אישי שהסכומים שם אכן מטורפים ושאלו לא סתם סיפורים. צריך לבוא מוכנים מבחינה מנטלית לעבודה נטו. נכון, יש גם בילויים והווי עם העובדים האחרים אבל חשוב (ושוב, בייחוד בהתחלה) לבוא מוכנים לעבוד כמה שיותר. בסופו של דבר אני נשארתי עם כל הזכרונות הטובים והמון המון חוויות מהעבודה בחו"ל, משלושת הפעמים בעבודה בארה"ב (כנראה "חוויה של שלוש פעמים בחיים..."), וכמובן עם הכסף לעשות את הטיול הגדול שתכננתי... אז קדימה, תוציאו ויזה לארה"ב וסעו לדרך! שיהיה המון בהצלחה לכולם!