פרסם אצלנו

עבודה
בשאר העולם

עבודה
באוסטרליה

עבודה
באירופה

עבודה
באנגליה

עבודה
בקנדה

עבודה
בארה"ב

עבודות בחו"ל	לוח שותפים	דירות בחו"ל	ויזה לארה"ב	Navigator	פורומים	טיפים	אולסייל
לימודים בחו"ל	חוויות מהעבודה	מדריכי וידאו	מדריכים בארה"ב בקנדה באנגליה באירופה באוסטרליה בשאר העולם	מידע נוסף ביטוח לחו"ל טיסות לחו"ל לוח יד שנייה לימודים בארץ

חוויות מהעבודה

חוויות תרמילאים

עבודה בעגלות באנגליה

עבודה בחו"ל > עובדים בחו"ל > עבודה בעגלות > עבודה בעגלות באנגליה

הצג חוויות בתחום:

סוכן נסיעות אישי
מתחייב למצוא לכם את
כרטיס הטיסה הזול ביותר!

03-7777188

עבודה בעגלות באנגליה

שתף בטוויטר

שתף בפייסבוק

תן למעסיק לרדוף אחריך

הדפסה

שלח לחבר

עד לפני 4 חודשים, אם מישהו היה אומר לי שאני אעבוד בעגלות בחו"ל, הייתי בודקת אילו כדורים בדיוק הוא בלע לאחרונה...

מאת העובדת: אדווה לוי

עד לפני ארבעה חודשים, אם מישהו היה אומר לי שאני אעבוד בעבודה באנגליה, הייתי בודקת אילו כדורים הוא בלע לאחרונה... לא הבנתי מה זו עגלה בכלל (סוג של מריצה???), שמעתי מחברים קרובים שנסעו לעבוד באנגליה כל מיני סיפורים על כך שמציגים לראווה אביזרים לציפורניים וכריות חימום (מה זה השטויות האלה), ונוצר אצלי רושם שמשום מה, כל העסק מנוהל על ידי טיפוסים מפוקפקים...

איך הכל התחיל?

שנת הלימודים שלי במכללה כבר התחילה לעשות רעשים של סיום ופינוי מקומה לחופשת הסמסטר. אז החלו מחשבות על איך לעזאזל אני מתכוונת להעביר את שלושת החודשים הקרובים של החופשה. מנהל הבנק שלי הבהיר שחופשה בקריביים לא באה בחשבון והמינוס בבנק כבר ממש גדל... הסיבה העיקרית שבגללה התחלתי לחשוב על עבודה בחו"ל היא שלא יכולתי לשאת את המחשבה שאעביר את כל חופשת הקיץ כשאני אוחזת מגש ושואלת אנשים אם טעים להם בעודי מפללת לטיפ נורמלי...
רצה הגורל והתיישבה לידי בלימודים בחורה מהכיתה שסיפרה שבעוד שבוע היא טסה ללונדון, אנגליה לעבוד במכירת מוצרי קוסמטיקה של ים המלח בעגלות. עשיתי חשבון מהיר- בדיוק נפרדתי מהחבר + "מינוס 5,000 ש"ח בבנק" והגעתי למסקנה שאני חייבת לעוף מהארץ תחת הקלישאה של משנה מקום משנה מזל. במהלך שבוע עשיתי תחקיר מקיף על חברות העגלות באנגליה. העדפתי עבודה באנגליה כי זו ארץ דוברת אנגלית, שכבר הייתי בה בעבר וגם משום שאנגליה קרובה יחסית לישראל. בדקתי מי הן החברות המצליחות והוותיקות יותר, איפה הן עובדות באנגליה, באילו ערים, באילו קניונים, כמה ימים בשבוע עובדים, כמה שעות ביום עובדים, כמה אחוזים מקבלים העובדים מהמכירות, האם החברות עוזרות במימון כרטיס טיסה, איפה גרים העובדים, כמה עולה שכ"ד, כמה עובדים גרים בדירה, כמה מוכרים עובדים על עגלה אחת, האם זו עגלה חדשה או וותיקה, כמה מרוויחים בממוצע ובתקופה ספציפית זו, איך מתבצע תשלום המשכורת, מי הם המנהלים וכו'. אני יודעת, אני "מכונת שאלות", אבל באותו הרגע זה היה נראה לי חשוב כל כך - לא חסרים כל מיני סיפורים כאלה ואחרים. בסופו של דבר בחרתי לנסוע לעבוד בחברה שברשותה מספר עגלות של מוצרי ים המלח ושיש לה ניסיון רב של עבודה באנגליה.

יתרונות וחסרונות

מהניסיון שלי, וגם ממה ששמעתי מאחרים, אני יכולה להגיד שבחברה גדולה היתרונות הם הניסיון וההדרכה ומצד שני בחברה קטנה ישנו יתרון היחס האישי. יתרון נוסף בעגלות שאני הגעתי אליהן הוא במוצר - מוצרי קוסמטיקה, שאחרי בירורים הבנתי שמדובר במוצרי מדף שנמכרים לאורך כל השנה ולא רק במועדים לשמחה. בתוך שבוע עליתי על מטוס, נציגה מהחברה הגיעה לאסוף אותי משדה התעופה וב 00:00 בלילה כבר הייתי במצב מאוזן במיטה שלי לחודשיים הקרובים, אחרי שהבנות בדירה קיבלו אותי בחיוך. למחרת עשיתי סיבוב בדירה באור יום- שלושה חדרי שינה, שתי בנות בכל חדר, טלוויזיה בסלון, מטבח מאובזר, אמבטיה. תענוג! יצאתי להסתובב ברחובות "הנדון" "וגולדרס- גרין" - האזור בו גרתי וגם המושבה הכי ישראלית בלונדון. כשמימיני "המסעדה של קובי" ולשמאלי בית חב"ד. כבר הרגשתי בבית.

מהי העבודה בתכל´ס

כל בוקר היינו קמים בערך בשעה 07:00. אני גם הכנתי לי סנדוויצ´ים - מה לעשות- טסתי כדי לחסוך.. היינו תופסים את האוטובוס לקניון ועובדים משעה 10:00 עד השעה 18:00. בחברה שאני עבדתי בה, בכל יום שלושה עובדים עבדו ואחד היה ביום חופש. שימו לב שלא בכל החברות הסידור הוא כזה. כל בוקר היינו מגיעים, מסדרים את המוצרים על העגלה, בודקים שהכול במקום ואם חסר משהו. קפה וסיגריה, וקדימה לעבודה. העבודה לא קלה, לא פיסית ולא מנטלית. לא קל לעמוד, להסביר ולהדגים שוב ושוב ולפעמים נמצאים עם לקוח גם חצי שעה ובסוף הוא לא קונה. ההתעסקות הבלתי פוסקת בכסף והאנרגיה שצריך לשדר- בכלל לא פשוט. מצד שני, במכירות כמו במכירות, העבודה היא תמיד מול אנשים כך שמכירים המון טיפוסים מכל העולם ולרגע לא משעמם. רגע אחד איזה מאמא כושית מלמדת אותי לרקוד ורגע אחר אני מחבקת אישה שלאחר שיחה חביבה שופכת את כל עולמה בפניי. אחרי חודשיים, מבחורה שהקשר בינה לבין קוסמטיקה הסתכם בדאודורנט, הפכתי "לביוטישן" אמיתית, שבשנייה מזהה מה הגבר או האישה שמולי צריכים וחושבים לקנות. אולי זה נשמע קצת פתטי אבל זה כיף גדול כשאנשים חוזרים ומספרים כמה הם מבסוטים, וכן, זה קורה.

איך מוכרים?

לכל אחד מהעובדים היתה את דרך המכירה שלו וסגנון עבודה שונה. לי היה חשוב להיות קודם כל מקצועית ולדעת מה אני מוכרת כדי להתאים את זה לאדם שמולי והשקעתי זמן רב בלמידת כל מוצר ומוצר - מה הוא מכיל, מה האפקט שלו וכו´. אבל לא פחות חשוב מזה, זה האופן בו מבצעים את המכירה. יש מוכרים שלא יודעים מילה באנגלית ועדיין עושים את המשכורות הכי גבוהות. צריך לזכור שהעגלה היא לא רשת ולא חנות, ואפשר למצוא את אותם מוצרים גם במקומות אחרים. למה שיקנו דווקא אצלי? כי אני נותנת את המכלול - נהניתי מהאנשים, התחברתי, הסברתי ולא פחות חשוב, נתתי את מלוא תשומת הלב לכל לקוח. בימים בהם הייתי שוכחת מהמכירה ופשוט נהנית מהאדם שמולי - לדבר איתו, לשמוע אותו ולהכיר, דווקא אז (באופן מפתיע אולי) המכירות היו בשמיים. אגב, שבוע מכירות ממוצע מסתכם ב 400-600 פאונד כך ש1,700 פאונד בחודש זה סכום לא רע בכלל וכמובן שבתקופת החגים הסכומים גבוהים הרבה יותר. חשוב להאמין במוצרים, לדעת שהם אכן טובים והלקוחות החוזרים הם ההוכחה לכך. חשוב להאמין במנהלים, שהם יודעים מה הם עושים ובעיקר הכי חשוב להאמין בעצמך. חשוב מאוד לזכור שהחוויה היא אינדיווידואלית, ושתמיד יהיו סביבך אנשים שיעשו יותר כסף ממך וילך להם מעולה, בעוד אתה רק מתחיל ולומד. מצד שני, יהיו גם כאלה שיעשו פחות, שלא מרוצים, שקשה להם ולא טוב להם מסיבות אלה ואחרות. צריך לזכור שזה שלהם, ולא שלך, ולהישאר עם החוויה שלך.

טיפים

הדרך בהתחלה לא הייתה קלה. לקח לי כשבועיים רק להבין מי נגד מי, איך מדברים עם האנשים בקניון, איך מתחברים עימם, איך צוחקים איתם וכמובן איך מוכרים להם. ההתחלה הייתה מפחידה ומאיימת כי עוד לא ידעתי איך לגשת לעבודה, בעוד שמסביבי כולם עשו כסף במרץ. חשוב לדעת שיש להתאזר בסבלנות. עם הזמן בא הניסיון ואי אפשר לצפות להפוך לתותחים בין לילה. גם עם יתר העובדים לא תמיד היה קל. נכון שהיינו חברים (ועד היום אני בקשר עם חלקם) אבל אין מה לעשות - אחרי הכל מהרגע שאנחנו מתעוררים אנחנו ביחד (אוטובוס, עבודה, אוטובוס, ארוחת ערב משותפת, פרק של אבודים, פיפי ולישון) וברור שיש גם אירועים פחות נעימים - אחת קצת מפונקת ופחות עוזרת בניקיון הדירה, שני מוזר וצועק על הבוקר ושלישית (שכבר עובדת מעל חצי שנה ברצף) מתעצבנת על שני הראשונים. גם פה- כל אחד מוצא את מקומו ואת האנשים איתם הוא מתחבר. מה שעוזר בקטע הזה הוא שכמעט כולם נעים סביב אותם גילאים (משוחררים, סטודנטים וכו´) ונוצרות חברויות טובות. המנהלים מאוד השקיעו בנו- כל יום שיחות טלפון, כל יום ראשון ישיבת סיכום שבוע וחלוקת משכורות, שיחות עידוד בשפע לפי הצורך והוספת תמריצים להעלאת המוטיבציה. בניגוד לחששות, הכל תמיד היה מאוד מאורגן ומסודר, דאגו לנו מאוד והייתה הרגשה טובה בנושא הזה. מספיק שנורה נשרפה בדירה ועוד באותו יום הבעיה טופלה. אחרי הכול, כל בוס יודע שכשהעובד שלו מבסוט, הוא כנראה עובד טוב יותר.

ימי חופש

רגעי הנחת וחידוש המצברים הם ללא ספק ימי החופש שהייתי מקבלת פעם בשבוע, בהם הייתי משנסת מותניים, קמה מוקדם, עולה על הרכבת התחתית ותרה ברחבי לונדון, שפשוט אי אפשר לשבוע ממנה. מוזיאונים, הצגות, תערוכות, גשרים, נהרות, מופעי רחוב, שווקים ומה לא. אחרי שחיים בלונדון קשה שלא להתאהב בה ועכשיו במבט לאחור אני אפילו עוד יותר מבינה את זה. האנגלים גם הם תופעה מעניינת. בבוקר בהמתנה לרכבת (ה"טיוב") עומדים מאות גברים ונשים מתוקתקים בחליפות עם העיתון ביד ודממה. לא שומעים ציוץ. במדרגות הנעות עומדים אך ורק בצד ימין, ובתחנת אוטובוס אם תעמוד סנטימטר מהתחנה ותרים יד עדיין לא יעצרו לך... וזה ממשיך גם בעבודה, בקניון, כשהם לא מעוניינים לקנות כל כך ולא נעים להם לסרב. הם יעדיפו להגיד כל שקר שבעולם ("עוד לא קיבלתי משכורת", "אני הולך לכספומט ותכף חוזר") והעיקר לא לגרום לי אי נעימות... מוזר.

It´s all about the money

לא משנה מאיזו זווית אני אנסה להסתכל על זה, הנסיעה לעבודה באנגליה היא אחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיי עד כה. כמה שזו עבודה קשה ואינטנסיבית, ויש אולי ימים שהיא מרגישה כמו טירונות מזורזת (קמים בבוקר, לובשים מדים וקדימה לעבודה) ככה היא גם מעשירה ומספקת. כמובן שאם הגעתי למטרה הכלכלית שלי (כיסיתי את המינוס המזורגג ויש לי כסף לשכ"ד לכל השנה הקרובה), רכשתי כמה חברות טובות, הרחבתי אופקים בלונדון המרהיבה, שרתי עם להקה אנגלית מקומית בבר השכונתי ואפילו שפר מזלי והכרתי בחור מקסים... אז מה טוב.

בהצלחה לכולם!!